לְצָ'אָדַיֵב\אלכסנדר פושקין
תירגם אלכס בנדרסקי
לֹא זְמַן אָרֹךְ פִּנְּקוּ נַפְשֵׁנוּ,
כִּזְבֵי תִּקְוָה וְאַהֲבָה.
פָּרְחוּ שְׂמָחוֹת תּוֹר נְעוּרֵינוּ,
כְּעַרְפִלֵּי חֲלוֹם נֶחְבָּא.
אַךְ אֵשׁ רָצוֹן עוֹדָה יוֹקֶדֶת,
מִתַּחַת עֹל שִׁלְטוֹן רוֹדָן,
וְעֹז רוּחֵנוּ הַמַּרְדָן,
קַשּׁוּב לְקוֹל קְרִיאַת מוֹלֶדֶת.
נַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת רוֹתַחַת
לְרֶגַע חֹפֶשׁ מְקֻדָּשׁ,
כִּמְחַזֵּר צָעִיר, נִרְגָּשׁ,
לְרֶגַע שֶׁל פְּגִישָׁה מֻבְטַחַת.
כָּל עוֹד הַדְּרוֹר הַדָּם יַגְעִישׁ
וְלַתְּהִלָּה יִפְעַם לִבֵּנוּ,
לִמְכוֹרָתֵנוּ זוֹ, נַקְדִּישׁ
אֶת זֹהַר סְעָרוֹת נַפְשֵׁנוּ!
חָבֵר, הִכּוֹן: הִיא עוֹד תִּזְרַח,
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל חֶדְוָה פּוֹרֶצֶת.
אַרְצֵנוּ אֶת עֵינָהּ תִּפְקַח,
וְעַל חָרְבוֹת שִׁלְטוֹן-עָרֶצֶת
שְׁמוֹתֵינוּ יִכְתְּבוּ בַּסָּךְ!
1818
